עב"ל 63977-06-20

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על חישוב ההטבות בעקבות פגיעה בעבודה שנגרמה למערערת, שהיא עצמאית. המערער טען כי יש לחשב את הגמלאות שלו על בסיס הכנסתו ברבעון שקדם לפגיעה או ההכנסה שבעדה שילם מקדמות לרשויות המס בחודשיים שקדמו לפגיעה. בתוך כך, טען המוסד לביטוח לאומי כי יש לחשב את הגמלאות על בסיס הכנסתו השנתית של המערער כפי שנקבעה על ידי פקיד השומה בשומה הסופית לשנת הפגיעה. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בעבר כי על המכון לחשב את הגמלה בהתחשב בהכנסות המערערת עבור החודשים יולי ואוגוסט 2011. בית המשפט קבע כי המכון אינו יכול להתעלם מחודשים אלה וכי יש לבצע את החישוב על פי התקנות, לרבות חודשים אלה. לאחר מכן חישב המכון את הכנסתו הקובעת של המערער על סמך השומה הסופית לשנת 2011, שהראתה הכנסה שנתית בסך 61,315 ₪, והודיע לו על כך. המערער שב ותבע את המכון, בטענה כי סטה מפסק הדין הקודם וכי יש לחשב את הכנסותיו באופן שונה. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בקובעו כי המכון פעל בהתאם לפסק הדין הקודם וכי פרשנותו של המערער מנוגדת לחוק. המערערת ערערה על החלטה זו, אך בית הדין לעבודה דחה את הערעור, תוך שהוא מסכים עם פרשנותו של בית הדין האזורי לפסק הדין הקודם וקובע כי המכון חישב כדין את ההטבות על סמך השומה משנת 2011. בית הדין לעבודה העדיף פרשנות העולה בקנה אחד עם החוק, הרואה הכנסה שנתית של עצמאי לאחר ניכוי הוצאות, על פני פרשנותה המבוקשת של המערערת, שלא הוכרה בחוק. עוד ציין בית המשפט כי הכנסתו של עצמאי יכולה להיות תנודתית, ולכן המקדמות מחושבות על פי ההכנסה השנתית הצפויה. לבסוף, הדגיש בית הדין לעבודה כי כוונת בית הדין האזורי, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דינו הקודם, הייתה לאמץ את השיטה הקבועה בחוק ולא זו שהותוותה בתקנות, ולפיכך שיטת החישוב של המכון עולה בקנה אחד עם כוונה זו.