ת"א 35799-06-16

תקציר

עסקו של התובע היה מבוטח על ידי הנתבע מפני פריצה. התובע טען כי עסקיו נפרצו וביקש תגמולי ביטוח. הנתבע סירב, בטענה כי התובע ביצע הונאה בכך שהגזים בהיקף הפריצה. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם התרחש אירוע ביטוחי ואם כן, מהו היקף הנזק שנגרם והאם התובע ביצע תרמית בתביעתו. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי הוכיח, במאזן ההסתברויות, כי עסקיו נפרצו. ראיות התובע – לרבות עדויות עדים ורישומי טלפון – נמצאו עקביות ומהימנות. בינתיים, הנתבע לא הצליח להוכיח כי התובע מסר מידע כוזב או הסתיר עובדות ביודעין. טענת הנתבע כי התובע ביים את הפריצה נדחתה, ובית המשפט לא מצא סיבה לייחס סתירות כלשהן בעדותו לחוסר יושר. באשר להיקף הנזק, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של רואה החשבון שמונה על ידי בית המשפט, אשר השתמש בדוחות מבוקרים ובחשבוניות רכישה ומכירה כדי להעריך את המלאי. לדברי אותו מומחה, שווי המלאי שנגנב עמד בעת הפריצה על 366,670 שקל. תביעת התובעת לסך של 803,510 ₪ בגין מלאי גנוב הייתה אפוא הגזמה מקובלת ולא אינדיקציה לתרמית. ניהולו הלא סדיר של המלאי על ידי התובע, אשר הקשה על הערכת הסכום שנגנב, נבע ממחסור בנתונים והערכה שגויה, ולא ממעשה מרמה מכוון. לתובע נפסקו 403,526 ₪ - שווי הרכוש הגנוב בתוספת ריבית - והוצאות משפט חלקיות, כולל שכר טרחת המומחים שלו ושכר טרחת עורכי דין בסך 35,000 ₪.