ע"א 370/79

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פיצויים בעקבות תאונת דרכים בה נפגע המערער, אשר ביקש מהמשיבים פיצוי מוגדל בגין הוצאות שונות שנגרמו לו. בתחילה, דחה בית המשפט המחוזי פיצוי בגין הוצאות הטיפול באחותה של המערערת לאחר התאונה, וראה בכך חובה מוסרית ולא חוזית. בערעור נטען כי יש לפצות הוצאות אלה, בסכום סביר של 45,000 ל"י שנפסקו במקום 75,000 ל"י שנתבעו בתחילה, המשקף את ההוצאות שהוצאו בפועל. בית המשפט בחן דיני נזיקין מורכבים הנוגעים להטבות נלוות מצדדים שלישיים, וקבע כי תמיכה מוסרית ווולונטרית אינה צריכה להפחית את הפיצוי מהצד האחראי לתאונה. סוגיות נוספות נדונו, ובהן פיצוי תקופתי לעומת חד פעמי בגין הוצאות אשפוז, שם העדיף בית המשפט סכום חד פעמי של 475,000 ל"י על פני תשלומים תקופתיים בשל שיקולים מעשיים ורשלנות תורמת של המערערת. יתר על כן, פסק הדין הבהיר כי המערערת זכאית להחזר הוצאות הקשורות לעזרים רפואיים וכי פיצוי קודם לא היה ברור לגבי תשלום כפול עבור טיפול בבית החולים; זה נפתר מותנה בהצגת קבלה נאותה. בית המשפט גם תיקן פיצויים שנפסקו בעבר בגין כאב וסבל, וקבע התאמת ריבית. בסופו של דבר, הערעור הביא להערכה מחודשת מקיפה של הפיצויים, המחזקת את זכאותו של המערער, כאשר המשיבים חויבו לשלם סכומים שונים, לרבות הוצאות משפט.