ת"פ 26495-09-13

תקציר

בקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו נדחתה על סמך השתלשלות האירועים שהובילה להודאתו והודאתו הקודמת באשמה. השופט שקל את הנסיבות החריגות שבהן ניתן לחזור בו מהודאה והגיע למסקנה כי בקשתו של הנאשם לוקה בחסר. הנאשם הודה באישומים נגדו במספר רב של הזדמנויות לאורך תקופה של שנתיים והיה מיוצג על ידי עורך דין מוסמך לאורך כל ההליך. לא הייתה כל אינדיקציה להסדר טיעון או הבטחה שלטונית שהיו כופים את הודאת הנאשם, והשופט לא מצא סיבה להאמין שהנאשם לא הבין את השלכות הודאתו. יתר על כן, השיהוי המשמעותי בהגשת בקשת הפסילה – שהגיע זמן קצר לאחר הדיון בגזר הדין – מטיל ספק בכנות טענת החפות של הנאשם. השופט הדגיש כי נראה כי מטרתו העיקרית של הנאשם לאורך כל ההליך היא עיכוב ההליך המשפטי ושיבוש עשיית הצדק. על יסוד שיקולים אלה דחה בית המשפט את בקשת הנאשם וקבע את הדיון בגזר הדין כמתוכנן.