ב"ל 27859-08-14

תקציר

הדיון בבית המשפט נסוב סביב הגדרת "אלמנה" לפי סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי והאם התובעת, שהיא אלמנתו של המבוטח שנפטר, זכאית לגמלת שארים. המחלוקת המרכזית היא האם התובע והמנוח היו פרודים בעת פטירתו, בהתאם לדרישות החוק. התובע טען כי ביקר את המנוח וקיים עמו קשר עד יום מותו, אך הראיות שהוצגו, לרבות עדותה של עובדת סוציאלית בבית האבות בו התגורר המנוח, הצביעו אחרת. העובדת הסוציאלית, גב' בכר, ציינה כי למנוח לא היה כל קשר עם התובע או עם ילדיו במהלך השנה וחצי שקדמו לפטירתו, והמבקר היחיד שלו היה אחיינו. יתר על כן, דבריה של התובעת עצמה ושל חתנה הכילו סתירות ולא היו מהימנים. בית המשפט מצא כי התנאים הקבועים בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי לא התקיימו, בעיקר בשל היעדר ראיות התומכות בטענת התובע בדבר ביקורים וקשר עם המנוח. משכך, דחה פסק הדין את תביעתה של התובעת לקצבת שארים, וקבע כי היא אינה זכאית להיות "אלמנה" כהגדרתה בחוק. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות המשכנעות שהוצגו, והתביעה נדחתה במלואה.