עת"מ 21404-06-09

תקציר

העותרים ביקשו משאבים ציבוריים מהמועצה המקומית להקמת מקווה, הכולל קרקע ציבורית ותמיכה כספית בבנייה ובתחזוקה, בטענה כי הדבר פוגע בזכויותיהם הבסיסיות לחופש דת. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת המועצה שלא להקצות את המשאבים, שכן הדיון התמקד באמות המידה לחלוקת המשאבים הציבוריים ובתקינות הנהלים. המועצה חויבה לפעול על פי קריטריונים ידועים, בהגינות, בשוויון ובסבירות, שגיבשה באמצעות ועדה. העותרים טענו כי הליכי הוועדה היו פגומים, אך בית המשפט דחה את טענותיהם. נמצא כי הוועדה פעלה באופן סביר מבלי להתחשב בגורמים חיצוניים, וכי המועצה לא הייתה מחויבת להחלטה קודמת להקצות משאבים למקווה, שכן הנסיבות השתנו. זאת ועוד, צרכיהם הדתיים של העותרים כבר סופקו על ידי המועצה הדתית האזורית, והיעדר מקווה בתוך הקהילה לא פגע בחופש הפולחן שלהם. בית המשפט הדגיש כי הביקורת השיפוטית אינה מחליפה את שיקול הדעת של הרשויות המנהליות, ובהיעדר פגמים או חוסר סבירות, היא לא תתערב בהחלטת המועצה. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים.