ע"פ 5345/90

תקציר

בית המשפט העליון התייחס לסוגיית נטל ההוכחה בתיקי תעבורה הנוגעים למדדי מהירות אלקטרוניים. ההחלטה הבהירה את הפרוטוקולים להרשעה המבוססים על מדידות מהירות אלקטרוניות, וקבעה כי על התביעה להוכיח כי מכשיר מדידת המהירות היה מבצעי והופעל על ידי קצין מיומן. בית המשפט פירט מספר דרישות מרכזיות: המכשיר חייב לעבור בדיקות בתחילת ובסוף כל משמרת, עם רישום תוצאות; יש להכשיר את המפעיל, והתנאים במהלך המדידה חייבים להבטיח דיוק. צוינו גורמים כגון היעדר הפרעות, קשר עין רציף, טווח גילוי מתאים ותנאים סביבתיים (למשל, ללא גשם, קווי חשמל או הפרעות רדיו). בית המשפט הדגיש כי ראיות נוספות עשויות להידרש עם התפתחות ההבנה המדעית. במקרה ספציפי זה, בשל היעדר הוכחה מספקת למצבים קריטיים – כגון היעדר קווי חשמל והבטחה כי הרכב המשטרתי לא עקף במהלך המדידה – קיבל בית המשפט את הערעור וזיכה את המערער, תוך שהוא מדגיש את הצורך של התביעה להוכיח באופן חד משמעי את עבירת המהירות של הנאשם מעבר לספק סביר.