ע"א 3309/04

תקציר

בסיכומו של דבר, דן בית המשפט בערעור על פינוי דייר לפי סעיף 131(5) לחוק הגנת הדייר, בשל התנכלות והפרעה של משפחת השוכר כלפי המשכיר. המערערת תבעה פינוי על סמך אירועים בהם הייתה מעורבת משפחת המשיב, ובפרט תקיפת בנו ובנו של המשיב על ידי בעלה של המערערת, אשר טיפחה פחד והכבידה באופן משמעותי על חיי המשפחה של המערערת. בית המשפט מצא עילה לפינוי בשל התנהגות מתמשכת ומטרידה זו. עם זאת, לפי סעיף 132, לבית המשפט יש סמכות שבשיקול דעת לסרב לפינוי אם הוא אינו צודק, והוא ביקש סעד מאוזן. בית המשפט הבחין בין אשמת המשיבה לבין מעשי משפחתה, והחליט על פינוי מותנה בתשלום פיצויים למשיב. היא הורתה למשכיר לשלם לשוכר 80 אלף שקל כתנאי לפינוי עד נובמבר 2006. במקביל, הוגש ערעור מקביל (ע"א 1433/05) להערכת הנזקים מתקיפה בה טען המשיב לפגיעות משמעותיות שנגרמו למערערים. בית משפט קמא הטיל על המשיב פיצויים ופיצויים עונשיים משמעותיים, תוך שהוא דוחה את טענות המערערים בדבר הגנה עצמית ורשלנות תורמת. על כך הוגש ערעור, אך ערכאת הערעור אישרה את קביעותיו של בית משפט קמא, אם כי התאימה את הפיצוי בגין כאב ופיצויים עונשיים תוך אישור אחריות משותפת למערערים. בסופו של דבר, הערעור שינה במקצת את הפסיקה, והתאים את הפיצויים ואת שכר הטרחה של עורכי הדין מתוך הכרה בהערכות חדשות של פציעות ואחריות.