בש"פ 4832/21

תקציר

הערעור, שהובא לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי, מתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד לסיום משפטו הפלילי בגין ריבוי עבירות מין שבוצעו בקטין. העבירות כוללות מעשה סדום, מעשה מגונה ואיומים, שאירעו לכאורה בין נובמבר 2020 למרץ 2021, במהלכן ניצל המערער קטין שעבד מעת לעת במסעדה שלו. מעצרו של המערער התבקש על ידי התביעה בשל מסוכנותו לחברה והסיכון לשיבוש הליכי משפט, ואילו ההגנה ביקשה צורת מעצר חלופית. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים, בשים לב לחומרת המעשים שבוצעו, לסכנת הישנות המחלה ולהשפעה האפשרית על בריאותה הנפשית של המתלוננת. בית המשפט שקל את תסקיר המעצר, את המלצות שירות המבחן ואת נסיבות המקרה, ובסופו של דבר קבע כי לא היו טעמים חריגים המצדיקים חלופת מעצר. המערער טען כי החלטת בית המשפט המחוזי לא שקלה כראוי את משך מעצרו לפני משפט ואת זמינותם של מפקחים מתאימים להסדר מעצר חלופי. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור, תוך שהיא מסכימה עם הערכתו של בית המשפט המחוזי בדבר המסוכנות הנשקפת מהמערער ועם חזקת מסוכנותו הסטטוטורית בהתבסס על העבירות בהן הואשם. ערכאת הערעור הדגישה את חומרת העבירות, את ההשפעה הפוטנציאלית על המתלונן ואת הסיכון לשיבוש הליכי משפט, והגיעה למסקנה כי בעניינו של המערער לא הוצגו הנסיבות החריגות הנדרשות לצורך צו מעצר חלופי. לפיכך נדחה הערעור וצו המעצר המקורי בוטל.