ע"א 412/62

תקציר

פסק הדין המדובר הוא לגבי מקרה של תביעות נזיקין נפגעות בעקבות תאונת אוטובוס. נוסעים רבים שנפגעו הגישו תביעות נגד נהג האוטובוס, יעקב אברהם (המערער), ומספר נתבעים נוספים. כל הנתבעים מלבד אברהם הגיעו לפשרה עם התובעים, והסכימו לשאת בכל האחריות לנזקים. התובעים ויתרו על תביעותיהם נגד אברהם מבלי לשלם לו הוצאות משפט, אך בא כוחו של אברהם עמד על כך שהתובעים ישלמו את הוצאות מרשו. בית המשפט המחוזי הורה לחלק מהנתבעים לשלם פיצויים לתובעים, אך סירב לפסוק הוצאות לאברהם, בנימוק של חלקו הברור בגרימת התאונה. השופט קבע כי אין זה צודק שאברהם, שהתעלם מאמצעי הזהירות האלמנטריים וגרם לתאונה, דרש הוצאות משפט. אברהם ערער על החלטה זו, וטען כי מאחר שהתובעים ויתרו על תביעותיהם נגדו, הוא הצד השולט ועליו לשאת בהוצאותיו. בית המשפט העליון הסכים וקבע כי יש להשאיר את ההחלטה בהוצאות לשיקול דעתו של השופט, ובמקרה זה שלילת ההוצאות מאברהם אינה מוצדקת. בית המשפט קבע כי יש להחריג את ההתנהלות שהובילה לתאונה משיקולים הנוגעים להוצאות, שכן היא מהווה את עילת התביעה של התובעים. יתר על כן, מאחר שהתביעות נגד אברהם בוטלו, הוא היה הצד השולט ועליו לשאת בהוצאותיו מהתובעים, בהיעדר התנהגות פסולה המצדיקה סטייה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וציין כי הנמקתו של השופט פגומה מיסודה. היא הדגישה כי הכלל הוא כי בעל דין זוכה זכאי להוצאותיו, ורק בנוכחות נימוקים מצדיקים ניתן לסטות מכלל זה. בית המשפט הורה לבית המשפט המחוזי לקבוע את גובה ההוצאות המגיעות לאברהם ולחלקן בין המשיבים. אברהם פסק את אגרת הערעור ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 200 ל"י, שמחציתם ישולמו על ידי המשיבים 1 ו-2 והמחצית השנייה על ידי המשיבים 4 עד 8.