ת"א 22137-04-22

תקציר

השופט קבע כי טענת התובעת לפירוק שותפות בפיתוח בית משותף אינה תקפה על פי דיני המקרקעין בישראל. החוק קובע במפורש כי ההוראות לפירוק שותפות אינן חלות על בתים משותפים רשומים. השופט התייחס גם לפסק דין שניתן לאחרונה התומך בעמדה זו. יתר על כן, הזכויות בנכסי הנתבעים אינן מתחלקות עם התובע, אך התובע מבקש לחייב את הנתבעים למכור את זכויותיהם, דבר שאינו מותר. פסק הדין מתייחס גם למספר טענות שהעלה התובע ומוצא אותן כלא רלוונטיות או לא נכונות. ראשית, פסק דין קודם שצוטט על ידי התובעת אינו קשור למקרה הנוכחי, שכן הוא אינו כרוך בבקשה לחייב מכירת זכויות במקרקעין. שנית, מרגע שנרשם בית משותף וזכויות הבנייה אינן מוצמדות במפורש לדירה כלשהי בתקנון הבית המשותף, בית המשפט אינו יכול להורות על פירוק זכויות אלה ולהמחייתן לצד אחד. שלישית, רישום הרכוש המשותף כחלקת משנה אינו משנה את אופיו של אותו נכס. לבסוף, החוק הישראלי אינו מבחין בין סוגים שונים של בתים משותפים, ולכן טענת התובעת כי החוק חל באופן שונה על בנייני דירות וסוגים אחרים של בתים משותפים אינה תקפה. מכיוון שמדובר במקרה הנוכחי בבית משותף רשום, כל חלוקת רכוש יכולה להתרחש רק בהסכמת הבעלים, שלא הושגה כאן. אשר על כן, יש לדחות את התביעה, ולחייב את התובע בהוצאות עורכי הדין של הנתבעים, בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ, בתוספת ריבית.