רע"פ 3849/05

תקציר

דוד תורג'מן הואשם בשורה של עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע וגניבת רכב. בית משפט השלום בבאר שבע זיכה אותו מאשמת הגניבה אך הרשיע אותו בקשירת קשר ובעבירות נלוות, וגזר עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 6,000 שקל. תורג'מן ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, שהסתיים בהסדר טיעון. על פי ההסכם, תורג'מן משך את ערעורו בתמורה לתסקיר עליו משירות המבחן ובקשה לחוות דעת מהממונה על עבודות ציבוריות על האפשרות לרצות את עונש המאסר באמצעות עבודות שירות. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי על תורג'מן לרצות את עונש המאסר במתקן כליאה. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר בא כוחו של המערער טען כי העונש חמור מדי וכי בתי המשפט קמא הענישו אותו על כך שלא הודה באשמה בשלב מוקדם יותר של ההליך. עוד טען היועץ כי פסק הדין מעביר "מסר שלילי" לנאשמים ומפר את עקרונות חזקת החפות ואחידות הענישה. בית המשפט דחה טענות אלה, תוך שהוא מדגיש את זכותו של נאשם לנהל את הגנתו ואת הלגיטימיות לשקול שיקולים כמו חיסכון בזמן, לקיחת אחריות וחרטה בגזר הדין. כמו כן, ציין בית המשפט את התרשמותו השלילית של בית משפט השלום מהתנהלותו של תורג'מן במהלך המשפט ואת תסקיר המבחן המצביע על היעדר חרטה. בסופו של דבר נדחה הערעור, יחד עם הבקשה לעכב את ביצוע גזר הדין.