ע"ז 38254-09-17

תקציר

פסק דין זה דן במעמדם של שני אחים המוכרים כנכים ובניסיון לבצע צוואה בעל פה שהותירה אחריהם אמם המנוחה. האחים התגוררו עם אמם והם הנהנים הישירים מעיזבונה. עם זאת, הם לא השתתפו בדיונים בבית המשפט. התובעים, שהם גם אחיהם של שני האחים, טענו כי האחים הם 100% נכים ולכן אינם יכולים להעיד. בית המשפט לא מצא כל ראיה למוגבלותם הנטענת של האחים וסבר כי היעדרותם מהמשפט מקימה לכל הפחות את ההנחה כי עדותם תסתור את טענות התובעים. לגבי הצוואה שבעל פה, החוק מחייב לרשום את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה בסמוך לאחר עשייתה. בית המשפט מצא כי הדרישות לרישום הצוואה לא התקיימו, דבר המטיל ספק באותנטיות שלה. בנוסף, גרסאות התובעים לאירועים שסבבו את הצוואה לא היו עקביות, ולא יכלו לספק הסבר מניח את הדעת לאי אזכור הצוואה בעל פה עד לתיקון ההליך המשפטי. בית המשפט גם הטיל ספק באמיתות התזכיר המתאר את נסיבות הצוואה שבעל פה, וקבע כי סביר להניח שהוא הוכן למטרות משפטיות בלבד. באשר לנכס המוזכר בצוואה, בית המשפט הכיר בזכויותיהם של התובעים בשתי דירות מגורים שבנו על הנכס, שכן אי קיום דרישת הכתב גרם לעוול במקרה זה. עם זאת, החנות בנכס נחשבה לחלק מהאחוזה, שכן היא לא שימשה למגורים והייתה בעלת משמעות היסטורית עבור המשפחה. לסיכום, הבקשה למתן צו קיום צוואה נדחתה, ויש לחלק את העיזבון בהתאם לצו הירושה. בית המשפט הפציר בצדדים ליישב את הסכסוך והמליץ להם לפתוח בהליכים לחלוקת העיזבון ולרישום הבעלות. לבסוף חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.