ע"א 4946/06

תקציר

הערעור התקבל בשל בעיות בחישוב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות עתידיים. פסק דינו הראשוני של בית המשפט המחוזי פסק למערער 800,000 ₪ בגין הפסד השתכרות עתידי, לאחר שקבע את פוטנציאל קידומו בקריירה וקבע את בסיס שכרו על פי שלושה מהשכר הממוצע במשק. המערער פוטר מרשות העתיקות לאחר תאונה, וכתוצאה מכך שכרו כיום נמוך בכ-5,000 ₪ לחודש. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על הפוטנציאל של המערער, וציין כי נכותו התפקודית פחותה מנכותו הרפואית, אך הותירה מקום לגידול בשכרו בשל ניסיונו ומאמצי ההסבה שלו. עם זאת, בית המשפט בחר בשיטה גלובלית לחישוב הפסדי השתכרות עתידיים, תוך שהוא מסתמך על נתונים לא מספיקים לגבי פוטנציאל השכר העתידי של הקורבן. בדרך כלל, הפיצוי מחושב באמצעות נתונים מספריים ברורים של השתכרות לפני ואחרי תאונה או על ידי הערכת אחוז הפגיעה בכושר ההשתכרות. בית המשפט התעלם מקביעה מדויקת של נכותו התפקודית של המערער, ובכך המעיט בהערכת הפיצוי שלו. בהתחשב בהיעדר נתונים על הרווחים המותשים מהתאונה, הערעור חישב מחדש את הפסדי הרווחים העתידיים. באמצעות שכר בסיס של 16,864 שקל לחודש, כשנותרו 27 שנים לפרישה ושיעור ירידת ערך של 40%, הסכום המחושב מחדש עמד על 1,505,659 שקל, ונתון זה החליף את התגמול הראשוני. בית המשפט גם התקין את שכר טרחת עורך הדין שנפסק ואת הוצאותיו, כאשר המשיב אחראי להוצאות ערעור אלה בסך של 20,000 ₪. השופטים מ' נאור וא' ארבל הסכימו עם פסק דינו של המשנה לנשיא א' ריבלין, שניתן ביום 31.3.2008.