רע"א 8894/22

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לדחיית תביעה בדבר השבת ארנונה. המשיב, שהגיש את התביעה, מבקש להשיב מיסים ששולמו לעיריית הרצליה לתקופה של עשר שנים, בטענה כי השטח שבגינו נגבו המיסים סווג כ"גלריה", מונח שלא נכלל בצו הארנונה בתקופה הרלוונטית. לטענת המשיב, משמעות סיווג זה היא שגביית המס אינה חוקית. פסק הדין נסוב סביב השאלה האם יש לדון בהשגות המשיב על חיובי המס בבית משפט אזרחי או שמא היה מקום להגישם למנהל הארנונה כמפורט בחוק הרשויות המקומיות. בית משפט השלום פסק לטובת האחרון, ואילו בית משפט קמא קבע כי לבית משפט השלום סמכות לדון בתביעה. בפסק הדין, המעוגן בחוק העררים ובפסיקה הרלוונטית, מודגש כי השגות על חיובי ארנונה מטופלות בדרך כלל על ידי מנהל הארנונה, מתוך כוונה להפוך את ההליך לנגיש ויעיל. עם זאת, בתי המשפט הכירו בנסיבות חריגות שבהן אזרח יכול להעלות טענות כאלה בהליכים אזרחיים רגילים. בית המשפט המחוזי, במקרה זה, פסק לטובת זכותו של המשיב לעשות כן, מתוך סבר כי הדבר ימנע עיוות דין, שכן המשיב החמיץ את המועד האחרון להגשת התנגדות למנהל הארנונה ולא היה חבר בתובענה ייצוגית רלוונטית. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, כאשר השופט הסתמך על שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בבואו לקבל את החלטתו וציין כי הכרעת הדין התבססה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה. עוד הבהירה השופטת כי קביעה ספציפית כזו אינה מתאימה לדיון בערכאה גבוהה יותר, ועל כן התקבלה הבקשה לדחות את הערעור ללא קבלת מענה.