ת"א 54422-05-18

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב הבעלות על דירה מספר 5, שיועדה במקור לכלל מקסינמון אך הפכה לשנויה במחלוקת בשל שורה של עסקאות נדל"ן מורכבות. המחלוקת העיקרית היא בין שליל, שרכש תחילה את הזכות בדירה, לבין שטרית, שטוענת כי רכשה את הזכויות מצד שלישי, דניאל כהן. לטענת שליל, זויף ייפוי כוח בלתי חוזר המאפשר את מכירת הדירה לדניאל כהן, מה שהופך את העסקאות הבאות ללא תקפות. עם זאת, השופט מוצא את טענתו של ליל לא משכנעת, ומציין כי הם לא הביאו ראיות מספיקות לזיוף ולא ביטלו באופן אקטיבי את ההסכמים הרלוונטיים. יתר על כן, השופט מטיל ספק באמינותו של ליל ומצביע על חוסר עקביות בעדותם. חשוב לציין כי השופטת מדגישה כי מטרתה העיקרית של ליל בעת ביצוע העסקאות שבמחלוקת הייתה להחזיר את השקעתם ולא לקבל בעלות על הדירה. הדבר ניכר במעשיהם ובהסכמים שנחתמו. בנוסף, גרסתו של שטרית לאירועים נתקלת גם היא בספקנות בשל עיכובים בהגשת תביעות בעלות וחוסר עקביות בעדותם. השופט מציין כי לשני הצדדים אינטרס ברור בתוצאה, ויש להתייחס לעדויותיהם בזהירות. בסופו של דבר, השופט דוחה את התביעה, ופוסק לטובת שטרית. לאור המורכבות והסוגיות משני הצדדים, השופט מחליט לחייב את התובעים (שליל) בסכום מופחת של 10,000 ₪ הוצאות הגנה ושכר טרחת עורכי דין. השופט מסיים בעידוד הצדדים ליישב את הסכסוך ארוך השנים בדרכי נועם. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 60 יום.