סע"ש 22830-03-19

תקציר

בית הדין פסק לטובת המעסיק הנתבע ונגד העובדת התובעת בתביעה שהגישה העובדת בטענה כי פוטרה שלא כדין עקב הריונה. בית הדין מצא כי העובדת לא השלימה שישה חודשי עבודה אצל הנתבעת ולכן הוראות חוק עבודת נשים אינן חלות. עוד קבע בית הדין כי העובדת לא הציגה ראיות מספיקות לכך שפוטרה בשל הריונה, וכי הריונה לא היווה שיקול בהחלטת המעסיק לפטר אותה. מהראיות עולה כי העובדת איחרה ונעדרה מהעבודה לעיתים קרובות, שינתה את תנאי עבודתה ללא הודעה מוקדמת או הסכמה, התנהגה באופן בלתי מקובל כלפי הנתבעת ומילאה את תפקידה באופן בלתי משביע רצון. כמו כן, בית הדין מצא כי הנתבעת גילתה גמישות כלפי העובדת, וכי טענותיה של העובדת בדבר יחס פוגעני מצד הנתבעת, לרבות טענות הנוגעות לחום המרפאה ואיחור בתשלום הפרשות לפנסיה, לא הוכחו. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת לפיטורים שלא כדין ולפיצויי עוגמת נפש, והורה לתובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 10,000 ₪.