תמ"ש 62133-06-15

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם לתובע זכויות כלשהן במניות החברה הרשומות על שם הנתבע. התובעת טענה כי הצדדים היו ידועים בציבור בעת הקמת החברה, ולכן אמורות להיות לה זכויות בחברה. עם זאת, השופט קבע כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענת הידועים בציבור טרם הנישואין הרשמיים. מאחר והצדדים היו נשואים באופן רשמי ולא חתמו על הסכם ממון, חל חוק יחסי ממון בין בני זוג. על פי חוק זה, נכסים שנצברו במהלך הנישואין הם בבעלות משותפת, למעט נכסים שהיו בבעלות לפני הנישואין. החברה המדוברת הוקמה על ידי הנתבע לפני הנישואין ולכן נחשבת לנכס חיצוני. מכאן, שהמניות נותרות רכושו הבלעדי של הנתבע, אלא אם כן התובע יכול להוכיח כוונה ספציפית לחלוק בהן. התובעת לא טענה לכוונה ספציפית לחלוק את מניות החברה בכתב תביעתה. עם זאת, בחרה השופטת לבחון לגופן של טענותיה. השופטת הכירה בכך שהגישה בפסיקה נוטה לגמישות בהכרה ברכוש חיצוני משותף, במיוחד כשמדובר בדירות מגורים. עם זאת, נטל ההוכחה לשיתוף במניות החברה הוא על התובע, והוא נטל מיוחד. השופטת בחנה את משך הנישואין ומצאה כי היא אינה יציבה, עם פרידות ואף תביעות גירושין שהוגשו במהלך כשש שנות הנישואין. עם זאת, הוכר כי הצדדים השקיעו באופן משמעותי בחברה ורכשו נכס. השקעה משותפת זו הצביעה על כוונה לחלוק את מניות החברה. לאחר מכן התעמק השופט בתשלומים שבוצעו עבור הנכס הנרכש ומצא כי חלק ניכר, למעלה מ-81%, מומן באמצעות משאבים משותפים של הצדדים. השקעה כספית משמעותית זו, יחד עם הכנסותיה הקואופרטיביות של החברה והתנהלות הנתבעת, היוו ראיות נוספות המצביעות על כוונה ספציפית לחלוק במניות החברה. יתר על כן, השופט ציין כי גם אם לא הוכחה הכוונה הספציפית לחלוק במניות החברה, עליית ערך החברה לאחר הנישואין עדיין תיחשב כנכס מאזן. במקרה זה, השבחת מניות החברה נבעה מההשקעה הכספית המשותפת ברכישת הנכס. לפיכך, יש לראות את ההשבחה כנכס חדש ועצמאי, ומשכך עומדת לתובע זכות על פי דין למחצית מערכה. בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובעת, העניק לה סעד הצהרתי והכיר בזכותה למחצית ממניות החברה הרשומות על שם הנתבע. כך נוצרה שותפות במניות, אך השופטת הבהירה כי פסק דין זה חל רק על יחסיה של התובעת עם הנתבעת, שכן החברה לא הייתה צד להליך. עוד קבעה השופטת כי שני הצדדים זכאים למחצית מהזכויות הסוציאליות זה של זה, קופות גמל, קרנות השתלמות וקרנות פנסיה שנצברו במהלך הנישואין. כמו כן, כל יתרות החוב וההלוואות שנטל מי מהצדדים ייכללו ביתרת המשאבים, והתובע ישמור על החזקה ברכב, שערכו ייקבע על פי מחירון "יצחק לוי" האחרון שפורסם לפני המועד הקובע. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ כהחזר הוצאות עבורה.