רע"א 7571/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשתי בקשות שהגישה לווה למשרד האכיפה למניעת פינויה מדירת מגוריה, שנדחו על ידי ראש אגף האכיפה. הלווה, שנטל הלוואה מבנק ב-1996 ולא הצליח לפרוע אותה, ביקש לערער על ההחלטה פעמיים בעבר ונדחה בשתי הפעמים. גם בקשת רשות הערעור השלישית, נשוא פסק דין זה, נדחתה. בית המשפט קבע כי הלווה לא פעלה בתום לב בכך שלא הזכירה הסכם פשרה קודם שהושג בין הצדדים בבקשתה למתן רשות ערעור, וכי בקשותיה לממונה על האכיפה הוגשו באיחור משמעותי, שגרם להגדלת חוב הבנק. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענות הלווה בדבר חתימה על הסכם המשכנתא מבלי להבין את תוכנו אינן מבוססות. השופט דנציגר הדגיש את הצורך של הלווה לפנות את דירתה ולאפשר לבנק להחזיר את ההלוואה, והמליץ לה לחפש דיור חלופי. פסק הדין גם ביטל צו ארעי המונע את פינוי הלווה וקבע כי לא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים. השופט א' רובינשטיין והשופט ש' ג'ובראן הסכימו עם ההחלטה.