ת"א 1072/04

תקציר

במקרה זה הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע בטענה לפגיעה בתאונת דרכים ביום 19.12.02, שהובילה לכאורה לדימום מוחי. התובעת תיארה המתנה במחסום במשך שעות, שגרמה ללחץ ולשבץ מוחי, וטענה כי היא נחשבת ל"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אולם, הנתבעת ערערה על כך, תוך שהיא מצטטת גרסה סותרת קודמת שמסר התובע למוסד לביטוח לאומי, אשר הכירה באירוע כתאונת עבודה שתוצאתה 30% נכות לצמיתות. בגרסה זו, התובע הזכיר המתנה למשאית עקב חסימה בכביש, מה שהוביל לחוסר תחושה ולחץ. בית המשפט מצא את גרסאותיה השונות של התובעת בלתי אמינות והדגיש את עדותה של ד"ר קלרה ברקר, שלא תמכה בטענת הבלבול עקב הטיפול התרופתי. בנוסף, עדים, כגון מר חמיד עבדאללה ומר מחמוד פוז שחאדה, מסרו עדויות לא עקביות או לא אמינות על האירועים. בהפעילו השתק שיפוטי, קבע בית המשפט כי התובע אינו יכול לסתור את גרסתו הראשונית שנמסרה לביטוח הלאומי, אשר הוכרה והיטיבה עמו כלכלית. בית המשפט הוסיף והטיל ספק בכך שהאירוע מהווה "תאונת דרכים", שכן הרכב היה רק תפאורה להמתנה ממושכת ולא גורם ישיר לפגיעה, ללא אירוע פתאומי ומובחן. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע 6,000 ₪ בתוספת הוצאות מע"מ.