ת"פ 45689-02-10

תקציר

לאחר בחינת חומר הראיות ושקילת הנסיבות, מצא השופט את הנאשם לא אשם בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, שכן הכוונה הנדרשת להרשעה לא הוכחה דיה. עם זאת, השופט הרשיע אותו בתקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה חמורה לפי סעיפים 333 ו-335(א) לחוק העונשין, וכן בהחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א). השופט קבע כי בעוד שהנאשם הותקף ראשון ופעל במגננה, תגובתו הייתה בלתי סבירה וחרגה מגבולות ההגנה העצמית. זאת, משום שהנאשם יצא מרכבו כשהוא חמוש בסכין ומיד השתמש בה, וכתוצאה מכך נגרמו לקורבן חבלות קשות. עוד ציינה השופטת כי האירוע התרחש במקום ציבורי שבו יכול היה הנאשם לבקש עזרה או להשתמש באמצעים חמורים פחות. בנוסף, קיבלה השופטת את טענת הנאשם כי בתו הקטינה נכחה ברכב בעת האירוע. הנאשם זוכה מהעבירה של החזקת סכין שלא כדין, שכן השופט קבע כי הסכין שייכת לקורבן ולא לנאשם. גזר הדין ייקבע במועד מאוחר יותר ולנאשם יש זכות לערער על גזר הדין בתוך 45 יום לבית המשפט העליון.