ת"א 5815-11-17

תקציר

התובע, ששמע על ירי לעבר בית כנסת סמוך למקום העבודה שלו, נכנס לבית הכנסת, מבלי לדעת שמדובר בפיגוע, וניסה לטפל בפצוע. לאחר מכן הוא רץ החוצה לאחר ששמע רעש, החליק ונפצע ברגלו. חברת הביטוח הנתבעת דחתה את תביעתו לקצבת נכות, וטענה כי פציעתו אינה מהווה "מקרה ביטוחי" כהגדרתו בפוליסה, וכי גם אם כן, האירוע נופל תחת החריגים שבפוליסה לאירועי טרור. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי פציעתו אכן הייתה "מקרה ביטוחי", פתאומי ובלתי צפוי, וכי הנתבע לא הוכיח כי הפוליסה, הכוללת החרגות, הוצגה בפני התובע. בנוסף, נציגי הנתבעת הבטיחו לתובעת בעל פה כיסוי נכות "מהאחוז הראשון", דבר שהיווה מצג מטעה שכרך את המבטחת. השופטת הורתה לנתבע לשלם לתובע 143,600 ₪, צמודים לריבית ממועד דחיית התביעה, וכן 25,000 ₪ הוצאות ו-30,000 ₪ הוצאות עורך דין. הקביעה התקבלה על סמך חוות דעת המומחים של בית המשפט, אשר קבע כי נכותו של התובע עומדת על 28.72%, שכן ההתייחסות של הפוליסה לתקנות המוסד לביטוח לאומי לא חלה במקרה זה. למרות שסירובו של הנתבע לשלם התבסס בעיקר על טענה תקפה, השופט סירב לגבות מהם ריבית מיוחדת, שכן הכחשתם לא הייתה בחוסר תום לב, נוכח כישלונו של התובע להוכיח את קבלת הפוליסה.