בג"צ 3631/07

תקציר

התיק סובב סביב אזרחית ישראלית, נעמה מוחמד עבד אלרחמן תאופיק (נעים), שנישאה לתושב פלסטיני ועברה לכפרו, ולאחר מכן ויתרה על אזרחותה הישראלית. לאחר פטירת בעלה חזרה נעים לישראל והוחזרה לה אזרחותה. המחלוקת נוגעת למעמד האזרחות של ילדיו של נעים, שנולדו מחוץ לישראל, שביקשו אזרחות ישראלית על בסיס אזרחותה החוזרת של אמם. פסק הדין מכיר בכך ששלושה מילדיו של נעים, העותרים 6-4, אמנם קיבלו רישיונות לישיבת ארעי, אך הם לא סיפקו ראיות מספיקות להעתקת מרכז חייהם לישראל במסגרת הזמן הנדרשת. לעומת זאת, העותרים 2 ו-3 אף לא הגישו בקשה לאזרחות עד מאוחר הרבה יותר, ולא מילאו אחר דרישות האזרחות שנקבעו בנוהל דוניא עאבד. בית המשפט מקבל את טענת המשיבים כי אזרחותם של הילדים נגזרת מזו של האם, ומאחר שאזרחותה של נעים נשללה, נשללה גם זכאותם של ילדיה לאזרחות ישראלית. השופטים מדגישים כי הילדים נדרשים להוכיח את השתקעותם בישראל, דבר שלא הוכח די הצורך במקרה זה. זאת ועוד, בית המשפט מבהיר כי החוק הרלוונטי, סעיף 10(ו) לחוק האזרחות, מבטל אזרחות ישראלית של ילדים קטינים בתנאים ספציפיים, המתקיימים בעניינם של עותרים 5-2. השופטים מתייחסים גם להוראות סעיף 10(ג) שהזכיר בא כוח העותרים, ומסבירים כי הוא אינו חל על מקרה זה. בסופו של דבר, העתירה לקבלת אזרחות ישראלית לכל ששת העותרים נדחית, אך בית המשפט מותיר מקום לאפשרות שהעותרים יציגו ראיות נוספות לתמיכה בטענתם. על פסק הדין חתום השופט א. א. לוי, והשופט א' גרוניס והשופט י' דנציגר מסכימים עם ההחלטה.