בג"צ 3347/23

תקציר

במקרה זה החליט בית המשפט לדחות עתירה לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה. העתירה נדחתה מכמה סיבות. ראשית, ישנה עתירה קשורה ומתמשכת (בג"ץ 8182/21) הנוגעת לאותה סוגיית קרקעות, כאשר בית המשפט כבר הוציא צו מותנה המחייב את משיבי המדינה לנמק מדוע לא יסירו פלישה לכאורה לקרקע וימנעו הסגת גבול עתידית. ניתן להתייחס לטענות בעתירה הנוכחית במסגרת תיק זה. שנית, העתירה נדחתה בשל אי מיצוי כל ההליכים העומדים לרשותה. העותר טען לבחינה מחודשת של זיקתם של המשיבים למקרקעין על בסיס שינויי מדיניות חדשים, הקובעים כי לא ניתן לרכוש בעלות פרטית במקרקעין מסוג מאוות. אולם, טענה זו לא הועלתה בבקשה המקדמית למינהל האזרחי, והעותר לא נתן למנהל האזרחי הזדמנות הוגנת להתייחס לטענה זו טרם הגשת העתירה. כמו כן, הטענה כי הקרקע מסווגת כאדמת מאוות הוזכרה כבדרך אגב ללא ביסוס בפנייה קודמת, וטענות מהותיות הוצגו רק עם הגשת העתירה. מאז השיב המנהל האזרחי לבקשת העותר, התייחס לתשתית העובדתית להחלטתו והבהיר כי סיווג הקרקע כמאוות אינו מונע רכישת זכויות בה. נוכח התפתחויות אלה, נימוקי העתירה הוגדרו כמיושנים, ולכן אין צורך לדון בה במתכונתה הנוכחית. חרף הדחייה, זכותו של העותר לעסוק בנושאים אלה נשמרת אם יוכח בעתיד מיצוי פרוצדורלי ראוי. בית המשפט לא הטיל צווי הוצאות. ההחלטה ניתנה ביום 24.7.2024.