ת"א 13256-12-14

תקציר

מדובר בתביעה של עורך דין לתשלום שכר טרחה על בסיס הסכם שכר טרחה שנחתם בינו לבין נציג הדיירים. הדיירים מינו ועד שייצג אותם בתביעת נזקים לרכוש המשותף של הבניינים בהם התגוררו. עורך הדין טען כי הסכם שכר הטרחה מזכה אותו ב-20% מכל סכום שנפסק, ואילו השוכרים טענו כי יש לשלם לו בהתאם לגבייה בפועל מפסק הדין. בית המשפט בחן את סמכות הוועד להתקשר בהסכם שכר הטרחה, את חובות השוכרים כלפי עורך הדין ואת פרשנות הסכם שכר הטרחה. נמצא כי לוועדה סמכות להגיש את התביעה ולהעסיק את עורך הדין, וכי הסכם שכר הטרחה מחייב את כל השוכרים, בין אם חתמו על ייפוי כוח פרטני ובין אם לאו. בית המשפט קיבל את פרשנותו של עורך הדין להסכם שכר הטרחה, שקבע כי שכר הטרחה יחושב על פי הסכום שנפסק ולא על פי הסכום שנגבה, והורה לשוכרים לשלם לעורך הדין 20% מהסכום שנפסק, שעמד על 600,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הוועדות חויבו לשלם 141,670 שקל, ואילו כל אחד מ-79 בעלי הדירות שחתמו על ייפויי כוח פרטניים חויב לשלם 1,574 שקל. ההחלטות ניתנו שלא בנוכחות הצדדים ביום 13.6.2016, והייתה להם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.