ת"צ 64090-02-20

תקציר

העותר הגיש תביעה ייצוגית נגד העירייה, בטענה כי האחרונה גבתה תשלום יתר ממשלמי המסים בשתי דרכים. ראשית, טען העותר, כי העירייה גבתה ריבית דריבית בגין פיגורים בתשלומי חובה, דבר שאינו מורשה על פי דין. שנית, העותרת טענה כי העירייה לא הצליחה לקשור בין חיובי הארנונה בהסדר תשלומים לבין מדדים שליליים, דבר שגרם לתשלום יתר על ידי משלמי המסים. העירייה הודיעה על הפסקת הליכי הגבייה השנויים במחלוקת, מה שהוביל את בית המשפט לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בעילה השנייה, בעוד העילה הראשונה נותרה שנויה במחלוקת. העותרים ביקשו גמול בגין מאמציהם ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט נעתר לבקשה באופן חלקי, ופסק לעותר 170,894 ש"ח כגמול ו-599,839 ש"ח כשכר טרחת עורך דין, שניהם סכומים שישולמו על ידי העירייה. ההחלטה התבססה על שיקולי תפוקה, תשומות והכוונה ציבורית כמפורט בחוק התובענות הייצוגיות. התפוקה חושבה על בסיס סכום חיוב היתר במשך 24 חודשים שקדמו לבקשה וסכום חובות העבר שנמחקו, בסך 4,272,361 ₪. בית המשפט מצא את תשומות העותר סבירות, בהתחשב בסיכון שנלקח ובצורך להגיש תביעות המשך. גם שיקולי הכוונה ציבורית היטיבו עם העותר, שכן התביעה הובילה לאכיפת החוק. הסכומים שנפסקו היו נמוכים מהמבוקש, בהתחשב בהפסקה המיידית של העירייה מהנהלים שבמחלוקת. יש לציין כי בית המשפט פטר את העותרים מתשלום המחצית השנייה של האגרה, ובכך הקל עליהם את הנטל הכספי.