בג"צ 10893/08

תקציר

פסק דינו של בית המשפט הוא כי העתירה להכרה במטרות העותר כמטרה ציבורית לפי סעיפים 9(2) ו-46(א) לפקודה, תידחה. הפרשנות המילולית של המונחים "חינוך" ו"תרבות" אינה מספקת, ולצורך פרשנות מצמצמת יש לפרש את ההגדרות בצמצום. מטרותיה של העותרת אינן נופלות בגדר המונחים "חינוך" או "תרבות". כמו כן, תכליתו של העותר אינה יכולה להיחשב כ"סעד", שכן תכלית זו אינה בלעדית או דומיננטית. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי היה על המשיב להכיר בפעילותו של העותר ככזו שנועדה למטרה ציבורית. החלטת המשיב הייתה סבירה ובהתאם להנחיות שפורסמו בחוזר מס הכנסה 2/2001. זאת ועוד, טענת ההפליה שהעלתה העותרת נדחית מאחר שהועלתה בשלב מאוחר ואין די ראיות לתמוך בה. עם זאת, השופטת מביעה הסתייגות מסוימת מהתנהלות המשיב וממליצה לגבש אמות מידה ברורות להפעלת סמכותו לפי סעיף 46(א) לפקודה בתוך שנה, כדי לשלול כל חשש להפעלת סמכות מפלה. העותר רשאי לעתור שוב בעתיד בעילה של אפליה. לא יהיה סדר בעלויות.