סע"ש 74276-10-18

תקציר

פסק הדין דן בדחיית תביעה נגד חברה ומנהליה. ראשית, השופט קובע כי יש לעכב את התביעה נגד החברה בשל צו פירוק תלוי ועומד, האוסר על הליכים משפטיים ללא רשות בית המשפט המחוזי. הדבר אינו חל על הנתבעים האחרים, לרבות הנתבע השני, שכן תכליתו של צו הפירוק היא להגן על הנושים ולחלק את נכסי החברה באופן שוויוני. שנית, השופט מסרב לדחות את התביעה נגד הנתבע השני בעילה של חוסר עילה, שכן טענת התובעים כי הוא בעל שליטה, טעונה בירור נוסף ולא ניתן להכריע בה בשלב זה. עוד קובעת השופטת כי נטל ההוכחה מוטל על התובעים. שלישית, השופטת דנה בסמכותו המהותית של בית הדין לעבודה, וטוענת כי התביעה נגד הנתבעת השנייה אינה נופלת בתחומה שכן לא התקיימו יחסי עובד מעביד. התביעה מבקשת להטיל על הנתבע אחריות אישית, אך הנימוקים לכך אינם ברורים ואינם ספציפיים, ובית הדין לעבודה אינו יכול לדון בכך. בנוסף, השופטת מציינת כי טענת השיהוי אינה סיבה מספקת לדחות את התביעה בשלב זה, שכן היא דורשת בירור לגופה. השופט התייחס גם לתביעת התובע לפיצוי בגין היעדר הוראות, וציין כי יש להציג את הראיות כדי להכריע בעניין זה. לבסוף, השופט מסרב לדחות חלק מרכיבי התביעה הקשורים לביטוח פנסיוני מהטעמים שהציע הנתבע השני, שכן טענות אלה דורשות בירור עובדתי. השופט מסיים ומורה כי ההליך נגד הנתבע השני יתברר תחת הדוקטרינה של "הרמת מסך" ולא אחריות אישית, ומחליט כי לא יהיה צו להוצאות.