עמ"נ 12817-06-22

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה לדחות בקשת מקלט של אזרח ניגרי שנכנס לישראל באשרת תייר. המערער טען כי נשקפת לו סכנה בארץ מוצאו בשל סירובו להתמנות לכוהן הראשי לאחר מות אביו. בית הדין לערעורים בירושלים דחה את הערעור בקובעו כי המערער לא הצליח לבסס את טענותיו וכי התנהגותו לא הצביעה על חשש סובייקטיבי לרדיפה. עוד קבע בית המשפט כי המערער לא הציג חשש מבוסס לרדיפה מבחינה אובייקטיבית, שכן יכול היה לעבור לחלק אחר של ניגריה או למדינה סמוכה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי בקשתו של המערער נבחנה ביסודיות ופעמיים, ואין צורך בעיון נוסף. בדחותו את הערעור, הורה בית המשפט למערער לעזוב את ישראל בתוך שבוע. ערעור שהוגש לאחר מכן לבית המשפט העליון נדחה אף הוא, שכן השופט הסכים עם פסק הדין הקודם וקבע כי אין עילה להתערב. החלטה זו התקבלה ללא צורך בתגובת המשיב, בשל הסיכויים הקלושים שהערעור יתקבל. השופט דחה גם את בקשת המערער להפחית את סכום הפיקדון הנדרש לסעד זמני, והורה על ביצוע ההפקדה בתוך מועד שנקבע. המערער עזב את ישראל לפני מועד זה, והפיקדון הוחזר לו.