ת"א 39895-06-22

תקציר

התובע תבע את הנתבע, שמונה ככונס נכסים לרכבו, בגין אי הגנה רשלנית על הרכב מפני נזק שנגרם כתוצאה מקריסת עץ. התובע טען כי הנתבע התעלם מחובותיו ככונס נכסים לטפל ברכב, לא אחסן אותו במקום מוסדר ולא ביטח אותו כראוי. הנתבע הכחיש כל אחריות וטען כי הרכב אינו בבעלותו וכי התובע הגיע להסכם פשרה עם הזוכה ברכב, תוך ויתור על כל תביעה נוספת. בית המשפט בחן את חובותיו של כונס נכסים ומצא כי לנתבע הייתה חובת זהירות כלפי התובע לדאוג לבטיחות הרכב ואחסונו, אותה הפר. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע התרשל בטיפול בתביעת הנזק בכך שלא יידע את התובע ולא פעל לטובת התובע. התובע הוכיח כי רשלנות הנתבעת גרמה לנזק לרכב. באשר לנזקים, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי שווי הרכב טרם התאונה עמד על 148,000 ₪ והפחית אותו ב-20% כדי לשקף מכירה מהירה, וכתוצאה מכך שוויו עמד על 118,400 ₪. לאחר ניכוי הסכום של 55,000 ₪ שכבר שולם על ידי הנתבעת, קבע בית המשפט כי יתרת נזקיו של התובע עומדת על 87,690 ₪. עם זאת, מאחר שהנתבע התחייב בהסכם גישור לשלם את ההפרש בין תביעת הנזק לבין התקבולים, בית המשפט חייב אותו לשלם את הסכום הגבוה יותר של 92,038 ₪. כמו כן הורה בית המשפט לנתבע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪. הסכום הכולל של 80,638 שקל, כולל עלויות ואגרות, היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום, או שיצטבר הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן נדרשה הנתבעת להעביר לתובעת את יתרת התמורה ממכירת הרכב, בסך 13,300 ₪.