בש"פ 7163/08

תקציר

הערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה לפסול את המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לסיום ההליכים נדחה. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות לאחר שהשוטרים הבחינו בהתנהגות נהיגה פרועה, שכללה סטייה מהנתיב וכמעט פגיעה בהולכי רגל. כשנעצר, הוא הריח אלכוהול וסירב לעבור בדיקת נשיפה למרות שההשלכות המשפטיות הוסברו לו. לאחר מכן ניתנה פסילה מנהלית של 30 יום. בהמשך האריך בית המשפט לתעבורה פסילה זו על סמך ראיות לכאורה להתנהגותו של המערער, אשר היוותה סכנה לשלום הציבור, לרבות בדיקת אלכוהול ראשונית חיובית ואינדיקציות לשכרות כגון ריח חזק של אלכוהול ותנועות לא יציבות. בא כוח המערער ערער על הפסילה מכמה טעמים, ערער על חוקיות הפסילה המנהלית על בסיס הסירוב לבצע בדיקת נשיפה והטיל ספק בצורך בריבוי בדיקות וכן בפסילה הממושכת. עם זאת, בית המשפט סבר כי על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה, קיימת סמכות מספקת להאריך את הפסילה על סמך הראיות לכאורה לשכרות ולסכנה הנשקפת מנהיגת המערער. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערער בשל קדימות הפסיקה וכוונת המחוקק הברורה לכלול עבירות נהיגה בשכרות תחת הוראות פסילה מינהליות. הסיכונים המשמעותיים הכרוכים בנהיגה בשכרות הצדיקו את ההחלטה להאריך את הפסילה לתקופה של עד שנה, כאשר בית המשפט הבטיח כי סעיף 50(ב) לפקודה יסדיר את משך הזמן אם לא יינתן פסק דין בתוך שישה חודשים. לפיכך, ההחלטה נחשבה ראויה ומוצדקת בהתחשב בנסיבות, והביאה לדחיית הערעור.