ת"ק 39604-12-12

תקציר

התובע, אסיר, הגיש בחודש מאי 2011 שלוש עתירות לשירות בתי הסוהר, בטענה כי שב"ס לא העביר אותן לבית המשפט במועד. המחלוקת העיקרית נסובה סביב השאלה האם העתירות נמסרו בתוך המועד האחרון והאם נגרם לתובע נזק כלשהו כתוצאה מהשיהוי הנטען. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא מילאו את חובתם החוקית לשלוח את העתירות בהקדם. הראיות שהוצגו, לרבות עדותו של התובע והיעדר אסמכתאות מטעם הנתבעים, תומכות בטענת התובע כי העתירות לא נשלחו כפי שמסר אותן לשב"ס. זאת ועוד, הנתבעים לא הציגו כל ראיה משכנעת לכך שהעתירות אכן נשלחו במועדן. באשר לסוגיית האחריות לרשלנות, קבע בית המשפט כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות שלהם ופעלו בחוסר סבירות. התובע טען כי נגרמו לו נזקים שונים עקב עיכוב העתירות. עם זאת, בית המשפט יכול היה לזהות נזק ישיר רק במקרה אחד – העתירה הנוגעת ללבישת מדי אסיר מחוץ לאגף. בשל השיהוי בהעברת עתירה זו, נאלצה התובעת ללבוש בגדי כלא בניגוד לנוהלי שב"ס. בית המשפט ראה עתירה זו כמתקבלת באופן מהותי, שכן מפקד הכלא החדש שינה את המדיניות הרלוונטית זמן קצר לאחר שהעתירה המאוחרת טופלה לבסוף. ביתר העתירות לא עלה בידי התובע להוכיח נזק ממשי כלשהו. באשר לתביעה בגין עוגמת נפש, בית המשפט הכיר בכך שהתובע חווה תסכול ותחושת חוסר אונים שנגרמו עקב העתירות שנדחו, המהווה נזק לא ממוני. לאחר שקבע אחריות ונזק, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪ והורה לנתבע לשאת בהוצאות משפט בסך 500 ₪. התביעה נגד הנתבעים היחידים (2 עד 4) נדחתה ללא הוצאות. עוד נקבע בפסק הדין כי אם סכום הפיצוי לא ישולם בתוך 30 יום, יצטברו הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הנוכחי ועד למועד התשלום בפועל. פסק דין זה מיום 20 במאי 2015.