תמ"ש 77885-12-20

תקציר

השופטת, לאחר ששקלה את הטענות והראיות שהציגו הצדדים, קבעה כי יש לדחות את תביעת התובעת נגד הנתבעת, עיזבון בנה המנוח, על הסף. ראשית, השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי הכסף שנתנה לבנה, שלטענתה היה הלוואה, אכן היה הלוואה שיש לפרוע ולא מתנה. היעדרו של הסכם הלוואה כתוב ועדותה של התובעת עצמה המצביעה על היעדר תנאי הלוואה ברורים הכבידו עליה. עוד קבע השופט כי הרכב שנרכש בכספים האמורים נרשם כדין על שם הבן ובכך הפך לחלק מעיזבונו עם מותו. לפיכך, הנתבעת, בהיותה היורשת היחידה, ירשה כדין את הרכב ומכרה אותו, והתמורה מהמכירה שייכת לה. לבסוף, בנוגע לתגמולי הביטוח, קבע השופט כי מאחר שהפוליסה ציינה את הנתבע כמוטב, ולא הייתה צוואה המציינת אחרת, הנתבע זכאי לתגמולי הביטוח. עוד ציינה השופטת כי תביעת התובע נעדרת שחר והיה מקום להימנע ממנה, דבר המצביע על הטלת הוצאות על התובע. כתוצאה מכך, חויב התובע לשלם לנתבע סך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות משפט בתוך 60 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 29.11.2023.