ע"א 2609/23

תקציר

בית המשפט בחן את הטענות הנוגעות לערעורו של המערער והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. צו ההפטר פוטר את החייב מחובות ספציפיים "ברי תביעה", ומאפשר התחלה כלכלית חדשה, למעט חובות מסוימים המפורטים בסעיף 69(א) לפקודה, שאינם נפגעים משיקולים מוסריים וחברתיים. הסוגיה העיקרית הייתה האם החובות הבנקאיים של המערערת נוצרו במרמה, שאם יוכחו, יפטרו מהפטר מחובות אלה. המערערת טענה כנגד טענות המרמה, וציינה כי הנושים לא הוכיחו כוונת מרמה. בית המשפט הדגיש כי הנטל להוכיח תרמית הוא מהותי ומתיישב עם הקשרים אחרים של המשפט האזרחי. על אף שהמערערת טענה לאי ידיעתה בנוגע לתרמית החובות, בדומה לחתימתה על מסמכי הלוואה ללא בדיקת נאותות, קבע בית המשפט כי חזקת ההבנה חלה, בפרט על מסמכים משמעותיים כמו שטרי משכנתא. המערערת לא הצליחה לסתור חזקה זו בראיות מספקות, ואי התאמות בהסכם הגירושין ובדברי ההגנה שלה ערערו את טענותיה. בית המשפט לא מצא עילה לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את ההליך, תוך הדגשת שיקול הדעת והמומחיות הנרחבים של בית המשפט לחדלות פירעון. היא מתחה ביקורת על המערערת על אי ציות וחוסר שיתוף פעולה לאורך כל ההליך, דבר שהצדיק עוד יותר את ההחלטה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם 5,000 ₪ עבור הוצאות המנהל המיוחד. הדיון שנקבע ל-25 בדצמבר 2023 בוטל, ופסק הדין נכנס לתוקף ב-28 בנובמבר 2023.