רע"א 59735-12-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא קבלה חלקית של הערעור, בעקבות מחלוקת על בעלות על קרקע ופינוי. המערערת, הטוענת לבעלות משותפת במגרש 23 על בסיס הסכם חכירה משנת 2007, מבקשת לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר הדוחה את בקשתם לעכב את ביצוע צו הפינוי והפינוי מהמקרקעין הנדונים. המשיב, שהוא הבעלים של המקרקעין הנדונים, טוען כי למערערת זכויות חכירה בחלק מסוים של מגרש 23 והיא תפסה שלא כדין חלק אחר של הקרקע ("מובלעת"). השופט פותח בתיאור ההיסטוריה של המקרה והחוקים החלים. הם מציינים כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר לדחות את בקשת המערער לצו מניעה זמני אינה מתערבת, ככלל, בערכאת הערעור, בהיעדר נסיבות חריגות. עוד מדגישה השופטת כי הבעלות במגרש 23 שייכת למשיב בלבד, דבר הסותר את טענת המערערת לבעלות משותפת. השופט ממשיך ומתייחס לטענות המערער. הטענה כי לא ניתנה להם זכות טיעון לפני מתן הצו נדחית, שכן המערער לא מימש את זכות הטיעון העומדת להם בהתראה ובצווים שבאו בעקבותיה. השופט דוחה גם את הטענה כי פינוי המערער יסכן את יסודות ביתם, ומציין כי הוא נעדר תמיכה מקצועית ולא הועלה די הצורך בפני בית משפט קמא. באשר להגדרת הקרקע עליה חל הצו, מסכים השופט כי התשריט שצורף לצו לא הוכן על ידי מודד מוסמך ומורה למשיב להגיש חוות דעת מודדים כדין על גבולות הקרקע. למערער תינתן הזדמנות להשיב בחוות דעת של מודד משלו, וניתן יהיה לחקור את המודדים של שני הצדדים בחקירה נגדית. השופט מבהיר כי המערערים יכולים לחזור ולטעון את טענתם כי הקרקע משמשת שביל גישה לחלקה שבבעלותם 18. פסק הדין מורה להחזיר את התיק לבית משפט קמא להמשך דיונים בשני נושאים: מיקומה וגבולותיה המדויקים של הקרקע הנדונה, וטענת המערערת בדבר שביל הגישה. עיכוב ביצוע צו הפינוי הוארך עד להכרעתו החדשה של בית משפט קמא. השופטת מסכמת וקובעת כי לא יהיה צו להוצאות וכי יוחזר פיקדונו של המערער.