ע"פ 21428-12-14

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור מורה על חשיפת ראיות חסויות בדמות זהותו של מודיע בתיק סמים. המערער, התביעה, חזר בו מהאישומים בעקבות הצו והמשיב זוכה. לאחר מכן ערערה התביעה על הזיכוי, בטענה כי ההוראה לחשוף את זהותו של המודיע הייתה שגויה. המשיב טען כי יש לדחות את הערעור משום שהוא על פסק דין של זיכוי, וכי בפסק הדין עצמו לא נפלו טעויות. בית המשפט קבע כי ערעור התביעה על פסק הדין בזיכוי הוא ההליך הנכון, וכי יש לו סמכות לדון בערעור. לגופו של עניין, בית המשפט בחן האם הראיות החסויות יכולות לסייע להגנה, ליצור ספק סביר, והן חיוניות להגנה – והגיע למסקנה שלא. בית המשפט הדגיש כי הראיה המבוקשת היא זהותו של המודיע, ואין די בספקולציות כי ייתכן שיש ברשותו מידע נוסף כדי להורות על גילוי. עוד ציין בית המשפט כי התביעה הסכימה לחשוף את כל הפרטים הקשורים למידע עצמו, דבר המיצה את אפשרויות ההגנה של המשיב, וכי המשיב יכול לזמן כל עד שנראה לו רלוונטי. לפיכך, הערעור התקבל, הצווים הקודמים לגילוי הראיות החסויות בוטלו, והתיק הוחזר לבית משפט קמא להמשך הליכים.