ע"א 7182/13

תקציר

ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט בעניין קבלה והסרה של מוצגים I. עקרונות המסדירים הגשת ראיות בהליכי ערעור התיק תלוי בעקרונות המשפטיים החלים על הכללת מוצגים בתיקי בית המשפט לערעורים. התקנה העיקרית היא תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המתירה לצדדים לכלול בתיק המוצגים "מסמכים שהוצגו בפני בית המשפט בערכאות הקודמות". עם זאת, הכללה זו מותנית בחוקיות קבלתם של המסמכים כראיה במהלך ההליכים הקודמים, כפי שהובהר בפסק הדין Sbeih v. מדינת ישראל (BS 153/86), שם בתי המשפט הדגישו כי רק ראיות שהתקבלו כדין יכולות להיכלל לאחר מכן בתיק מוצגי ערעור. יתר על כן, תקנה 457 אוסרת על הצגת ראיות חדשות שלא הוגשו או התקבלו בעבר אלא אם כן בית המשפט לערעורים מתיר במפורש הכללה כזו. מסגרת רגולטורית זו מדגישה את החשיבות של שמירה על שלמות התיעוד הראייתי והגבלת יכולתו של המערער להשלים את התיעוד לאחר המשפט ללא אישור מפורש של בית המשפט. II. ניתוח המוצגים הספציפיים וסטטוס הקבלה שלהם מוצגים L ו-B: בית המשפט קבע כי מוצגים ל' ו-ב' הוצאו במפורש מתיק בית המשפט המחוזי בהחלטות שיפוטיות שניתנו ב-18 ביוני 2008 וב-2 בפברואר 2009, וחזרו על כך בפסק הדין מיום 11 באוגוסט 2013. החרגות אלה, המבוססות על פסיקות שיפוטיות מפורשות, הופכות את המוצגים הללו לבלתי קבילים להכללה בפרוטוקול הערעור, מכיוון שהם לא התקבלו כדין כראיה במהלך הליכי המשפט. כתוצאה מכך, נוכחותם בתיק המוצגים שהוגש לבית משפט זה מנוגדת לדרישה הרגולטורית לחוקיות ראיות, המצדיקה את הסרתם לפי תקנה 457. טענת המערער כי הכללת מוצגים אלה הייתה מרכיב בטיעון הערעור בדבר סירובו של בית המשפט קמא לקבל אותם כראיה אינה מפחית את פסילותם. בית המשפט מפנה לפסק הדין בעניין סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ', המדגישה כי ערעורים אינם יכולים לשמש אמצעי לעקיפת כללים פרוצדורליים המסדירים קבילות. מוצג י': לעומת זאת, חוות דעתו של מוצג ק' הוכנסה לפרוטוקול בית המשפט קמא, והמומחה שחיבר אותה לא נחקר עליה; לפיכך, בית המשפט לא שקל זאת לשיקול דעתו. מאחר שחוות דעת המומחה לא הוסרה בהחלטה שיפוטית מפרוטוקול בית המשפט, היא נותרה חלק מההליך, ואין כל חסם רגולטורי המונע את הכללתה בתיק מוצגי הערעור. בית המשפט הבהיר כי ההשלכות של היעדרותו של המומחה בבדיקה הקשורות למשקלו או לקבילותו הן עניינים שיש להתייחס אליהם במהלך הדיון לגופו של עניין, ולא עילה להדחה מיידית. III. עקרונות משפטיים וחידושים בשימוש ההחלטה מחזקת עקרונות מבוססים היטב לגבי שלמות התיעוד הראייתי: - ההקפדה על כללים פרוצדורליים לקבלת ראיות, המדגישה כי לא ניתן לעקוף עיכוב או הרחקה פרוצדורלית על ידי החלטות שיפוטיות על ידי קביעות או ערעורים מאוחרים יותר. - אישור מחדש של העיקרון כי קבילות ראייתית והכללה נשלטים על ידי הקבלה הפרוצדורלית הקודמת, ולא רק רלוונטיות או קיום בפרוטוקול המשפט. - התיחום בין מסמכים שהוחרגו באמצעות צווים שיפוטיים מפורשים לעומת אלה שאינם כפופים להחרגה כזו, ובכך לשמור על משמעת פרוצדורלית. במונחים של חדשנות משפטית, בית המשפט מבהיר כי תפקידו של בית המשפט לערעורים אינו לשקול מחדש את קבילותן של ראיות שנפסלו על ידי בית המשפט הנמוך, אלא להבטיח את שלמות הרשומה. הוא מדגיש כי הניסיון לכלול מוצגים שלא כדין מנוגד לתקנות הפרוצדורליות ואינו יכול לשמש כאסטרטגיית ערעור מהותית. IV. סיכום והשלכות פסיקת בית המשפט מדגישה את החשיבות של ציות פרוצדורלי בנוגע להגשת ראיות ואת המגבלות על השלמת התיעוד לאחר המשפט. מוצגים L ו-B מוסרים כראוי, תוך הקפדה על העיקרון שרק מסמכים שהתקבלו כדין במהלך המשפט יכולים להיות חלק מפרוטוקול הערעור. בינתיים, הטיפול במוצג K עולה בקנה אחד עם גישת בית המשפט לשמירה על שלמות הרשומות המנהליות אלא אם כן נשלל מבחינה משפטית. מקרה זה ממחיש מחויבות מוגברת למשמעת פרוצדורלית בניהול ראיות ערעור, שמירה על האיזון בין פורמליות פרוצדורלית לזכויות מהותיות, ואישור מחדש של תפקידו של בית המשפט כשומר הסף של תקני הקבילות בהליך הערעור.