רע"פ 7433/05

תקציר

בשנת 1999 הוגש כתב אישום המייחס למבקש תקיפה בנסיבות מחמירות של אשתו. בית משפט השלום בחדרה זיכה את המבקש, בנימוק של הגנת הזוטות, וקבע כי העדה העיקרית, האישה, אינה אמינה. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביקש מהמשיב פיצוי והחזר הוצאות הגנה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית משפט השלום. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שגם היא נדחתה. שופט בית המשפט העליון הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי המבקש לא עמד בתנאי הסף לפיצוי, שכן החלטת התביעה להאשים אותו בתקיפה הייתה סבירה. זאת ועוד, השופט הדגיש כי רשות הערעור צריכה להינתן במשורה במקרים חריגים, ועניינו של המבקש לא עורר שאלות בעלות חשיבות ציבורית. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על פסיקה מבוססת ולא הצדיק דיון נוסף. ככלל, נקבע כי בקשת המבקש לפיצוי ופיצוי לא עמדה בקריטריונים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין.