ת"פ 43034-10-20

תקציר

השופט במקרה זה קבע כי על הנאשמים להגיב לאישומים של העלמת מס. פסק דין זה התבסס על מספר הוראות חוק ותקדימי עבר. על פי סעיפים 38(א) ו-132 לחוק מע"מ, על הנתבעים להביא ראיות לכך שהם זכאים לניכויי מס, שלטענתם שילמו באמצעות חשבוניות כוזבות. השופט התייחס למספר מקרים קודמים שתמכו ברעיון כי על הנאשמים להציג ראיות לביסוס טענותיהם, מה גם שפרטי העבירה היו בידיעתם. עוד צוין כי נטל ההוכחה המוטל על התביעה בשלב זה הוא רק להציג ראיות בסיסיות ולא הוכחה מעבר לספק סביר. באשר לעובדות הספציפיות של המקרה, ציינה השופטת כי היו מספר סתירות וסוגיות בלתי מוסברות לטובת הנתבעים, כגון סכומי כסף גדולים שהיו חייבים לספקים שהיו מחוץ למדינה או נפטרו, שהנתבעים לא שילמו. טענות הנתבעים כי חובות אלה שולמו במזומן לא הספיקו בשלב זה ודרשו הסבר נוסף, שיכול היה להינתן רק על ידי הנתבעים עצמם באמצעות עדויות. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התביעה הציגה ראיות בסיסיות מספיקות כדי להצדיק תגובה מצד הנאשמים, שצריכים להציג את הגנתם ולהסביר את חוסר העקביות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, והתיק נקבע לדיון עתידי.