דב"ע שם/1318 - 01

תקציר

פסק הדין במקרה זה כרוך בערעור על החלטה של ועדת הערר לנכים, הפועלת כגוף מעין שיפוטי. בית המשפט מצא מספר ליקויים בהתנהלות הוועדה, ובראשם אי פירוט המסמכים שנסקרו, מניעת התגובה האפקטיבית של הפרט ופגיעה בפיקוח שיפוטי. הוועדה פועלת במסגרת משפטית הדומה לגוף מעין שיפוטי, המחייב הנמקה שקופה ובהירות בהחלטות, במיוחד בעת קביעת דרגת הנכות וכושר ההשתכרות. דו"ח הוועדה היה חלקי, ולא נרשמו בו פרטים הכרחיים בנוגע לאובדן כושר השתכרות – חיוני לבקרה שיפוטית ולהבטחת החלטות הוגנות. הימנעותה של הוועדה מלספק הנמקה ברורה הקושרת את 60% הנכות הרפואית של התובע למסקנה של אי זכאות להטבות הייתה סוגיה קריטית. בית המשפט הדגיש כי יש לקבוע דרגות נכות ספציפיות, כפי שקובע החוק, ולקבוע כי הצהרה עמומה של פחות מ-75% אובדן כושר השתכרות אינה מספקת. פסק הדין ביטל את החלטת הוועדה, והורה על בחינה מחודשת של התיק תוך הנמקה מלאה ושקיפות. כמו כן, בית המשפט הורה לערוך בירור בין המוסד לביטוח לאומי לבין הפרט לגבי הפחתת ההשתכרות בפועל מאז ההחלטה הראשונית. לבסוף חויב המשיב לשלם למערערת 4,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאות.