המ"ש 4944-04-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, בהתבסס על המידע שסופק: **בית המשפט:** בית משפט השלום לתעבורה בחדרה **התיק:** המ"ש 4944-04-26 סרחאן נ' מדינת ישראל ואח' **הנושא:** בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת משקל חורג. **העובדות הרלוונטיות:** * העבירה בוצעה ביום 7.8.2025. * הודעת תשלום הקנס נמסרה למבקש במקום ביצוע העבירה. * המבקש טוען שמסר את הדו"ח למעסיקו, אשר העביר את הטיפול לעורך דין של החברה, והקנס שולם. * הבקשה להישפט הוגשה באיחור משמעותי. * הקנס בגין הדו"ח שולם ביום 19.3.2026. **המסגרת הנורמטיבית:** בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אם מתקיים אחד מהתנאים הבאים: 1. קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור. 2. בית המשפט השתכנע כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין. 3. קיימים נימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו. **ניתוח משפטי של בית המשפט:** 1. **העדר טעם ראוי להארכת מועד:** * בית המשפט קבע כי מסירת הדו"ח למבקש במקום ביצוע העבירה מחייבת אותו להיות ער ללוחות הזמנים ולהיות אחראי על הטיפול בדו"ח. * גם אם המבקש מסר את הדו"ח למעסיקו, אשר העביר את הטיפול לעורך דין, הדבר אינו מקים עילה למתן ארכה. מצופה מהמבקש היה לעקוב אחר הטיפול בדו"ח ולוודא את הגשתו במועד. * בית המשפט הדגיש כי גם אם המחדל נבע מעורך הדין, הוא נחשב למחדלו של המבקש עצמו. ההלכה הפסוקה קובעת כי טעות של הנאשם או מי מטעמו (כולל עורך דין) אינה מהווה כשלעצמה עילה להארכת מועד להישפט. * בית המשפט הפנה לפסיקות עקביות בנושא זה, המדגישות את חובת הנאשם לעקוב אחר הטיפול בדו"ח, למשל: עפ"ת (מחוזי חיפה) 52082-08-22 חג'אזי נ' מדינת ישראל, עפ"ת (מחוזי ירושלים) 51943-07-23 אבו חרוב נ' מדינת ישראל, ע"פ (ירושלים) 4186/09 שמשון נ' מדינת ישראל, ע"פ (ירושלים) 2161/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, וכן החלטות רע"פ המדברות על כך שטעות של הנאשם או מי מטעמו אינה עילה להארכת מועד. 2. **העדר חשש לעיוות דין:** * בית המשפט קבע כי שאלת עיוות הדין מתייתרת נוכח העובדה שהקנס בגין הדו"ח שולם. * על פי ההלכה הפסוקה, כאשר הקנס שולם, המבקש מוחזק כמי שהודה והורשע בביצוע העבירה ונשא בעונשו. * הארכת מועד להישפט לאחר תשלום הקנס אפשרית רק במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר, בהתאם לפסיקות המובאות (למשל, עפ"ת (מחוזי חיפה) 80939-03-25 חנדוקלו נ' מדינת ישראל). 3. **העדר נימוקים מיוחדים אחרים:** * בית המשפט בחן את מכלול נסיבות העניין וקבע כי לא מתקיימים נימוקים מיוחדים אחרים שיצדיקו הארכת מועד להישפט. **החלטה:** הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים. **עקרונות משפטיים וחידושים (ככל שניתן להסיק מהפסק דין):** * **חובת הנהג לעקוב אחר הטיפול בדו"ח:** הפסק דין חוזר ומדגיש את העיקרון לפיו מסירת דו"ח במקום אינה פוטרת את הנהג מאחריותו לעקוב אחר הטיפול בו ולוודא הגשתו במועד. * **מחדל של עורך דין כשקול למחדל של הנאשם:** הפסיקה נוקטת בקו אחיד לפיו מחדלים של עורך דין המטפל בתיק נחשבים למחדל של הלקוח עצמו, ואינם מהווים עילה אוטומטית להארכת מועד. הדבר נועד למנוע מצב בו נאשמים יכולים להתחמק מאחריותם באמצעות האצלת טיפול לבא כוחם. * **תשלום הקנס כסגירת הליך:** תשלום הקנס נחשב על פי הפסיקה כהודאה והרשעה, ובדרך כלל סוגר את ההליך. לפיכך, בקשה להישפט לאחר תשלום קנס נבחנת במשנה זהירות ורק בנסיבות חריגות ביותר. * **הגבלה על עיוות דין:** הפסק דין מבהיר כי העדר חשש לעיוות דין (במיוחד כאשר הקנס שולם) מהווה עילה לדחיית בקשה להארכת מועד. * **אכיפת לוחות זמנים:** הפסק דין תורם לאכיפת לוחות הזמנים הקבועים בדין, ומדגיש את חשיבותם של כללי הפרוצדורה בתעבורה. **סיכום:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט, בנימוק שהמבקש לא הציג טעם ראוי לאיחור בהגשה, ושאין חשש לעיוות דין, בעיקר בשל תשלום הקנס. הדבר מדגיש את האחריות האישית של הנהג לטיפול בדו"חות תנועה, גם כאשר הוא מסמיך אחרים לטפל בכך, ואת הגישה המחמירה של בתי המשפט לבקשות להארכת מועד לאחר שכבר שולם הקנס.