ת"פ 35941-12-20

תקציר

הכרעת הדין דנה בנסיבות החריגות שבהן בית משפט יכול להחליט שלא להרשיע נאשם למרות הוכחה מספקת לאשמתו. המטרה היא למנוע פגיעה חמורה בנאשם שתיגרם כתוצאה מההרשעה, הנתפסת כבלתי סבירה בהשוואה לתועלת החברתית של ההרשעה. במקרה זה הורשע הנאשם בביצוע הונאה הקשורה לתכני הבחינה האקדמית, אשר פגעה בטוהר הבחינה ובשוויון התלמידים הנבחנים. בעוד שאופי העבירה בדרך כלל אינו מאפשר הקלה, על בית המשפט לשקול גם את הנזק הפוטנציאלי שנגרם מההרשעה. כאן, הנאשם עומד בפני פגיעה בלתי מידתית בסיכויי הקריירה שלו, בעיקר בתחומי הביטחון והסייבר, עקב הרשעתו. הוא צעיר בעל פרופיל חיובי, תורם לחברה, ללא עבירות קודמות, ופרוגנוזה חיובית לשיקום. שירות המבחן תומך בדעה זו. בנסיבות אלה, לצד שיקולים נוספים כמו הפסקת לימודיו של הנאשם ושלילת רישיון הנשק שלו, מחליט בית המשפט לבטל את ההרשעה. במקום זאת, הנאשם נמצא תחת פיקוח מבחן, מונחה למלא אחר הוראות שירות המבחן, ונצטווה לבצע 200 שעות עבודות שירות. פסק הדין מדגיש את חריגותה של החלטה זו, שאינה מפחיתה מחומרת העבירה, וניתנת מתוך הבנה כי היא רשאית לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.