תפ"ח 1090/04

תקציר

בית המשפט הרשיע את הנאשם, האב, בשורה של עבירות מין בבתו הקטינה, בהן אונס, מעשה סדום, מעשה מגונה ואיומים, בין השנים 1992 ל-2004, כשהייתה בת 12 עד 22. האב התעלל בבתו באופן שיטתי, ניצל את משרת האמון שלו והפחיד אותה. בית המשפט תיאר את המעשים כמתועבים, השוללים מהבת את תמימות ילדותה וגורמים לה מצוקה נפשית קשה. עוד נמצא כי האב יצר אווירת אימה בבית, כאשר אלימות האם כלפי הבת אפשרה את ההתעללות של האב. הדו"ח של הבת חשף תמונה עגומה של מצבה הנפשי, ופירט כיצד הפכה ל"שפחת מין" של אביה. נסיבות מחמירות, לרבות אופי המעשים, הפגיעה בזכויות היסוד של הבת והרשעותיו הקודמות של האב בעבירות אלימות, שקלו לטובת ענישה חמורה. בית המשפט הדגיש את הצורך בהחמרת הענישה, נוכח אופייה המערכתי והאלים של ההתעללות, וחוסר החרטה שהפגין האב. כמו כן, צוין כי אין לראות במצבה הנוכחי של הבת, לרבות מאבקיה הכלכליים והטיפול בילדיה, סימן לשיקום, שכן חייה הושפעו עמוקות מהטראומה. השופט התייחס לתקרות הענישה של המחוקק כאל "נקודת מוצא" ולא כ"נקודת סיום" בקביעת העונש ההולם והכיר בצורך בהרתעה ובהגנה על קורבנות פוטנציאליים. האב נידון ל-24 שנות מאסר, שלוש שנות מאסר על תנאי וקנס של 70 אלף שקל לטובת הבת, מתוך הכרה בסבלה. בית המשפט בחר שלא להטיל קנס נוסף מעבר לפיצוי הכספי. גזר הדין נועד לשקף את חומרת העבירות, לעשות צדק עם הקורבן ולהעביר מסר מרתיע. פסקה מקיפה זו מסכמת את הכרעת הדין, וכוללת את אופי העבירות, ההשפעה על הקורבן, השיקולים המשפטיים והעונשים שהוטלו.