בש"א 7724/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בשל איחור בהגשה. הערעור נבע משתי טענות מאוחדות בנוגע ליתרת חובה בחשבון הבנק. המשיבים חויבו לשלם למבקש סך של 108,650 ₪, אך הם ערערו על החלטה זו חודשיים לאחר מתן פסק הדין. המבקש ביקש לדחות את הערעור בנימוק שהוגש מחוץ למסגרת הזמן הקבועה בחוק. המשיבים טענו, כי יש לחשב את תקופת הערעור מיום קבלת פסק הדין בדואר רשום, דבר שיאפשר את הגשת ערעורם במועד. עם זאת, פסק הדין נמסר למשיבים באמצעות שידור פקסימיליה ביום מתן פסק הדין, תוך יצירת ידיעה מוצקה על פסק הדין. לפיכך, לטענת המבקש, הערעור התקבל באיחור. המשיבים לא סיפקו סיבה משכנעת לעיכוב. לטענתם, אין כלל ברור לגבי אופן חישוב תקופת הערעור וכי טעו בחישוב מסגרת הזמן. בית המשפט קבע כי טעות בתום לב אינה סיבה מספקת להארכת המועד. זאת ועוד, הארכת המועד תפגע בזכותו של המבקש להסתמך על סופיות פסק הדין, מה גם שהצדדים ניהלו משא ומתן על הסכם לקיום פסק הדין, והמשיבים שילמו את הסכום המופחת מבלי לציין את כוונתם לערער. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הבקשה להארכת מועד ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי גם סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים. פסק הדין היה פסק דין פשרני שערכאת הערעור ממעטת להתערב בו.