סע"ש 1649-09-14

תקציר

התובע, שמונה למנכ"ל הרשות, תבע את הרשות בגין פיטורים שלא כדין. בית המשפט מצא כי תפקודה של התובעת כמנכ"לית לא היה משביע רצון ולא צלח, וכי היא פוטרה מסיבות לגיטימיות לאחר שימוע וישיבת מועצה. עם זאת, ההחלטה לסיים את העסקתה הייתה שגויה משום שלא התקבלה ברוב של שני שלישים מהמועצה, כנדרש בחוק. אולם, אין בטענה טכנית זו כדי לפסול את הפיטורים שכן התובעת עבדה כבר קרוב לשנה שלמה והרשות פעלה על פי דעת הרוב. לפיכך, פסק בית המשפט לתובע פיצוי מינימלי בשווי משכורת חודשית אחת, שהסתכם ב-12,175 שקל. בנוסף, בחן בית המשפט את טענות התובעת בנוגע להפרשי שכר, הוצאות נסיעה, אחזקת רכב, דמי הבראה ופדיון חופשה ומצא את הדברים הבאים: - התובעת הייתה מודעת לכך ששכרה עומד על 60% משכר המנכ"ל במשרה מלאה ולא טענה אחרת במהלך העסקתה, ולכן תביעתה להפרשי שכר נדחתה. - התובעת קיבלה החזר הוצאות נסיעה בפועל ותביעתה לתוספת דמי נסיעה לא עלתה בקנה אחד עם החוק ונדחתה. - התובעת לא הציגה ראיות לבעלות על רכב פרטי, דבר המהווה דרישה לתוספת אחזקת רכב, ולכן גם טענה זו נדחתה. - חישוב דמי ההבראה על ידי הנתבעת התקבל, ולתובעת נמצא הפרש של 655 ₪ לטובתה, אשר קוזז כנגד תשלום יתר של דמי חופשה. - תביעת התובעת לפדיון חופשה התבססה על חישובים תיאורטיים והתקבלה בחלקה, וחייבה את הנתבעת לשלם לתובע 720 ₪ עבור שני ימי חופשה שלא נוצלו. - תביעותיה של התובעת לדמי משק וביגוד נוסף נדחו מאחר שהחוזה לא הזכיר אותן, ולא היה בסיס נורמטיבי להצמיד אותן לזכאויות של עובד מדינה. לסיכום, בית המשפט הורה כי אף אחד מהצדדים לא צריך לשלם דבר לאחר דבר, שכן הסכום שנפסק היה מזערי בהשוואה לתביעה. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם.