ת"א 37374-09-18

תקציר

בית המשפט נעתר חלקית לבקשה להפקדת ערבות. ההחלטה התקבלה על בסיס המסגרת הרגולטורית, הכוללת את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, סעיף 353 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ופסקי דין קודמים של בית המשפט העליון. בית המשפט נוקט משנה זהירות כאשר הוא מורה לצד להפקיד ערבות, במיוחד בהתחשב באפקט המצנן הפוטנציאלי על יכולתו של בעל דין לנקוט בהליכים משפטיים. כל מקרה נבחן לגופו, תוך התחשבות בסיכויי התביעה, זהות בעלי הדין, אופי התביעה והיקפה. התובעת, חברה, לא הציגה כל ראיה לאיתנותה הפיננסית, שהיא דרישה כאשר צד מבקש חלופה לערבות, כגון התחייבות אישית מבעל דין אחר. בית המשפט מקבל את טענות התובעת ביחס למעשי הנתבעים, אך יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה ללא קשר. התובעת לא הוכיחה די הצורך את חוסנה הכלכלי ואף לא את יציבותה, ואילו התביעה, בהיקף של למעלה מ-8 מיליון ₪, מעוררת סימני שאלה, בעיקר בכל הנוגע לסיכויי ההצלחה וקביעת הנזק. מאחר שהבקשה הוגשה רק נגד תובע אחד – תאגיד – זהות בעל הדין משפיעה על ההחלטה. בית המשפט מציין כי סיכויי התביעה ואיתנותו הפיננסית של בעל דין קשורים זה בזה. בשל הסכום הרב הנתבע, היעדר ראיות לאיתנות פיננסית והערכה מקדמית של סיכויי התביעה, מצדיק בית המשפט את הדרישה מהתובע להפקיד ערבות. באשר להצעה החלופית של התחייבות אישית מצד בעלי דין אחרים, מדגיש בית המשפט כי המטרה היא להבטיח את יכולתם של הנתבעים לגבות הוצאות. בעוד שהוספת תובעים אחרים יכולה לאזן את הצורך בערבות, על התובע לספק ראיות לכך שבעלי דין אלה מהווים חלופה כלכלית ריאלית. משהדבר לא נעשה, ובהיעדר כל אינדיקציה לחוסן הכלכלי של התובעים הנוספים, מחליט בית המשפט כי על התובע להפקיד ערבות. סכום הערבות נקבע על 80,000 ₪, אותם יש לשלם עד ליום 27.1.2018, כתנאי להמשך ההליכים. אם הסכום ישולם, התיק יימשך; אחרת, היא תיבחן לדחיית התביעה לגבי התובע הראשון. ההחלטה נקבעה ליום 28.1.2019 והמזכירות מונחית למסור לצדדים העתק מפסק הדין.