ת"א 41631-03-16

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעים כי עומדת להם הזכות לקבל פיצויים בגין נכסיהם שהופקעו. הנכסים המדוברים היו שייכים למנוחים מחמוד ועבד אלמג'יד והוענקו ל-ANN בתקופת המנדט הבריטי. לתובעים, שהם יורשיהם של מחמוד ועבד אלמג'יד, לא הייתה כל סיבה להגיש תביעות בתקופת המנדט, שכן זכותם לפיצויים כבר נקבעה. פסק הדין מתמקד בשאלה האם התובעים יכולים להוכיח את זכויותיהם בחלקות קרקע ספציפיות כמפורט במפת קרוקי ובספר המשפחה. בית המשפט מגיע למסקנה כי השילוב של שני מסמכים אלה, שהוכנו שניהם על ידי פקיד ההסדר, מהווה ראיה מספקת לביסוס זכויותיהם של התובעים במקרקעין שבמחלוקת על פי הדין האזרחי. המדינה טענה כי הרישום בספר המשפחה לא נבדק ולכן אין לו ערך ראייתי, אך בית המשפט לא מצא בסיס לטענה זו. חקירתו של פקיד ההסדר, שבאה לידי ביטוי בספר המשפחה, הייתה יסודית ורשמה את זכויותיו של כל יורש בכל חלקה. זאת ועוד, היעדר טענות שכנגד בנוגע לחלקות שבמחלוקת והעובדה ששמות התובעים הופיעו הן במפת קרוקי והן בספר המשפחה, חיזקו את גרסת התובעים לאירועים. עוד ציין בית המשפט כי הימנעותם של התובעים מהמצאת פנקס הנישומים אינה צריכה לפעול לרעתם, שכן מסמכים אלה מצויים בידי המדינה. כן נשקלו עדויות התובעים, ובית המשפט מצא בהן די כדי לזהות את המנוח ששמו הופיע במסמכים. בית המשפט התייחס גם לפערים לכאורה בין מפת קרוקי לספר המשפחה ומצא כי מקום בו הייתה התכתבות, יש להכיר בזכויות הנתבעות. ככלל, קבע בית המשפט כי התובעים הצליחו להוכיח את זכויותיהם בחלקות שבמחלוקת כמפורט בסיכומי המדינה.