ת"א 36044-05-22

תקציר

התובע, בעל נכס בעירייה, תבע השבת היטלי סלילה והיטלי בנייה שנגבו על ידי הרשות העירונית. העירייה חייבה את התובע בהיטל סלילה על רכיב קרקע, שלטענת התובע אינו צודק משום שהוא מתייחס לסלילת רחוב שכבר נסלל, ולא רחוב גובל כהגדרתו בחוק עזר לסלילה. התובע ערער גם על תוספת היטל בנייה עבור מרפסות חשופות, שהתבססה על פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון. הסוגיות העיקריות היו האם התובע חויב נכון בהיטל סלילה על רכיב הקרקע, והאם תוספת דמי הבנייה הייתה כדין. בית המשפט מצא כי העירייה אכן ביצעה עבודות סלילה ברחוב הגובל בקניינה של התובעת, דבר המצדיק את היטל הסלילה. למרות שדרישת התשלום לא הקפידה על דרישות הפירוט של חוק העזר לסלילה, בית המשפט ראה בכך פגם פרוצדורלי שאינו שולל את ההיטל, מה גם שהעירייה ביררה את הפרטים בתשובות לפניות התובע. בנוסף, אישר בית המשפט את תוספת דמי הבניה, שכן התובעת לא הוכיחה כל הסתמכות או נזק בלתי הפיך כתוצאה מהחלה רטרוספקטיבית של פסק דינו של בית המשפט העליון. ככלל, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת והורה לה לשאת בהוצאות העירייה ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.