ת"א 56169-03-11

תקציר

הסכסוך בין איה כורם, זמרת, סופרת ומלחינה, לבין חברת עננה בע"מ, המנהלת את עסקי היוצרים והאמנים, נסוב סביב שלושה הסכמים שנחתמו ביניהן בשנת 2005. הסכמים אלה כוללים הסכם ניהול, הסכם הוצאה לאור והסכם הפקת אלבום. כורם עתרה למתן תוקף למתן תוקף לביטול ההסכמים וביקשה לקבל דין וחשבון על הסעד הכספי שלה. בינתיים הגישה עננה תביעה נגדית, וביקשה פסק דין הצהרתי שיאשר את תוקפם של ההסכמים. בית המשפט פסק לטובת עננה, דחה את תביעתה של כורם וקיבל את התביעה שכנגד. בית המשפט קבע כי ביטול ההסכמים על ידי כורם לא היה מוצדק מבחינה משפטית. מהראיות עולה כי כורם יוצגה על ידי עורך דין במהלך המשא ומתן והבינה את תנאי ההסכמים, לרבות העברת זכויות היוצרים והבעלות בהקלטותיה לעננה. זאת ועוד, כורם לא הצליחה להוכיח כי ענאנה הפרה את ההסכמים מן היסוד או כי הייתה הטעיה או טעות כלשהי בתהליך ההתקשרות. באשר לחובות ההפצה והדיווח, מצא בית המשפט כי עננה לא הפרה את ההסכמים. הראיות הצביעו על כך שעננה הפיצה את אלבומיה של כורם באמצעות צדדים שלישיים, כפי שנקבע בהסכם הפקת האלבום, ולא הייתה כל ראיה לכך שהאלבומים לא היו זמינים בחנויות. עוד הבהיר בית המשפט כי עננה, כמפיקה, זכאית לקבל תמלוגים מאיגוד התקליטים וההקלטות הישראלי עבור הקלטות יצירותיו של כורם. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת כורם כי ההסכמים נוגדים את תקנת הציבור בשל תקופות ההתקשרות הארוכות שלהם. צוין כי התקופות היו קבועות ולא בלתי מוגבלות, ומשכי זמן כאלה לא היו נדירים בתעשיית המוזיקה. החזקה כי חוזים אינם קבועים חלה גם כאן, כלומר כורם יכול היה לסיים את ההסכמים בהודעה סבירה מראש. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה להטלת אחריות אישית על יניב דוידסון, הבעלים והדירקטור של עננה, שכן לא הוכחה כוונה להונות. כורם חויב לשאת בהוצאותיה של עננה בסך 25,000 שקל.