ת"פ 45886-12-19

תקציר

השופט במקרה זה קבע את העונש לאדם שביצע עבירת אלימות. השופט קבע תחילה את הערכים הנפגעים מהעבירה ואת מדיניות הענישה המקובלת. הערכים שנפגעו היו זכותו של הקורבן לשלמות הגוף והנפש, לביטחון אישי ולכבוד. פסקי דין קודמים שהציגה התביעה נותחו, אך השופט טען כי הם אינם משכנעים, שכן נסיבות המקרים חמורות משמעותית מאלו שלפנינו. לאחר מכן שקל השופט את הנסיבות שבהן בוצעה העבירה: התגרות הקורבן בנאשם, חומרת הפגיעה ואי כוונתו של הנאשם לגרום נזק כזה. בהתחשב בכל הגורמים הללו, יחד עם נסיבות המקרה הספציפי, קבע השופט את טווח הענישה ההולם בין שישה חודשי עבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר. לאחר מכן עבר השופט לדון באפשרות לבטל את הרשעתו של הנאשם, המעוגנת בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי. הדבר חל רק במקרים חריגים שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה לבין חומרת העבירה. השופט בחן שני תנאים להימנעות מהרשעת הנאשם: ראשית, האם ההרשעה תפגע קשות בסיכוייו העתידיים של הנאשם, ושנית, האם נסיבות המקרה מאפשרות ויתור על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולים חברתיים סביב הענישה. השופט קבע כי הנאשם עמד בתנאי הראשון בכך שהציג ראיות חותכות לכך שהקריירה והפרנסה שלו ייפגעו באופן בלתי הפיך מהרשעה. באשר לתנאי השני, שקל השופט את חומרת העבירה ונסיבותיה, היעדר עברו הפלילי של הנאשם, אופייה הבלתי קשור של העבירה למקצועו, ההשפעה המוגבלת על הציבור הרחב, היעדר איום משמעותי על החברה והחרטה שהפגין הנאשם. השופט הגיע למסקנה כי הנסיבות מצדיקות את ביטול הרשעתו של הנאשם. מאחר שההרשעה בוטלה, אימץ השופט את המלצת שירות המבחן בנוגע לעונש. על הנאשם נגזרו 300 שעות עבודות שירות, צו מבחן לשישה חודשים ותשלום פיצויים בסך 25 אלף שקל לנפגע. כמו כן נמסר לנאשם על ההשלכות של אי ציות. לבסוף, ניתנה לנאשם הזכות לערער על גזר הדין לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.